<h1>סמ"ג עשין סימן ע"ד</h1>
<h2>דף מא.</h2>
שנינו בפרק הניזקין (גיטין נ"ט ב') לרבנן דרבי יוסי, והלכה כמותן שהרי סוגית התלמוד הולכת כדבריהם בפרק שבועת הדיינין (שבועות מ"א א'), מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום לפיכך אם עבר אחר וגזלה מידו אינה יוצאה מידו בדיינים ואם כפר בה ונשבע אינו חייב בחומש (רמב"ם גזלה ואבדה פי"ז הי"ב). שנינו (ב"מ י"ב א'—ב') ומפרש לה רבי יוחנן כן, מציאת בנו ובתו הסמוכין על שולחנו אע"פ שהן גדולים ומציאת בתו הקטנה או בתו הנערה אע"פ שאינה סומכת על שולחנו ואפילו היתה מכורה לאמה הרי אלו שלו (ע"פ רמב"ם שם הי"ג) כמו שאומר התלמוד (שם) אי דאיתיה לאב דאבוה הוי. וכן מציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו (רמב"ם שם). ומפרש בירושלמי (שם דף ד' א') שמציאת אשתו שלו רבי חגי אומר מפני הקטטה ורבי יוסי אומר שלא תהא מברחת מנכסי בעלה ואומרת מציאה היא התיבון בעדים תהא שלה ומתרץ לא אמרו זה אלא מפני זה. אבל מציאת בנו שאינו סמוך על שולחנו אע"פ שהוא קטן ומציאת עבדו ושפחתו העברים אפילו סמוכין על שולחנו הרי הן שלהן מפני שעבדו ושפחתו אוכלין בשכרן ועוד ראוי לחלק בין בנו הסמוך על שולחנו לאחר הסמוך על שולחנו (שם ותד"ה רבי). והלכה כרבי יוחנן אע"פ שחולק עליו שמואל ומפרש לה בעניין אחר.
<h2>דף מד.</h2>
וגרסינן בפרק הכונס (ב"ק נ"ו ב' ותו') שומר אבדה רבה אומר כשומר חנם דמי ופטור מגניבה ואבידה שהרי (אין) [איזו] הנאה הגיע[ה] לידו בזה ורב יוסף אמר כשומר שכר דמי מפני שעוסק במצוה ועל ידי כן פטור מליתן פרוטה לעני, ומכמה מצות עשה (ע"פ רמב"ם גזלה ואבדה פי"ג ה"י וע"ש) כל זמן שטורח בהשבתה וא"א לקיים שניהם וכיוצא בזה בכל מקום כל העוסק במצוה פטור מן המצוה, פסק רב צמח גאון וכן פסק רבינו יצחק שהלכה כרבה לגבי רב יוסף בכל התלמוד חוץ משדה עניין ומחצה (ב"ב קמ"ג ב'), ואל תאמר דווקא במה שנחלקו בב"ב פוסק שם התלמוד שאותם סימני שמועות דשדה עניין ומחצה באותה מסכתא הם כי גם בכל התלמוד הלכה כרבה כמו שאומר בפרק מי שאחזו (גיטין ע"ד ב') והא קיימא לן הלכה כרבה ובהא אין הלכה כרשב"ג ואינו אומר והא קיימא לן בהא הלכה כרבה כמו שאומר על רשב"ג, ומה שאומר בפרק אין בין המודר (נדרים ל"ג ב') דכולי עלמא אית להו פרוטה דרב יוסף אי לאו משום שאין דבר זה מצוי ותדיר משם אין ראיה שיהא הלכה כרב יוסף שהרי גם רבה סובר שעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא שאינו נחשב שומר שכר בכך, ובפרק שבועות הדיינין (שבועות מ"ד א') גבי מחלוקת דרבי אליעזר ורבי עקיבא במלוה חבירו על המשכון שמעמיד רב יוסף ככולי עלמא ודרבה כתנאי היא ומעמיד רבה כר' אליעזר שהוא שמותי משמע שאין הלכה כרבה אין משם ראייה כי זהו לפי מה שאומר שם באותה סוגיא דלכולי עלמא לית להו דשמואל אבל רבה יאמר [ד]בדשמואל נחלקו ואין שייך כלל דברי רבי אליעזר ורבי עקיבא לדברי רבה ורב יוסף.
